אז כן, עשיתי שלושה ילדים בשנתיים. ביום הולדת שנה של התאומות זה התחיל לדגדג לי. לעשות עוד ילד. רוב האנשים סביבי הרימו גבה וניסו להבין למה אני לא מחכה קצת, בכל זאת, התאומות בנות שנה ואני רק בת 31, לאן יש למהר?
אבל אני ידעתי שזה מה שנכון לי.
במדינה כמו שלנו, בה נכנסים לכולן לרחם כדי לבדוק מתי הן מתכוונות להמשיך ולתרום למאבק הדמוגרפי של מדינת ישראל, קיים לחץ מתון על להביא עוד ילדים. אבל זה לא הזיז לי. מה שאנשים חושבים על המשפחה שלי ועל מה אני צריכה לעשות לא רלוונטי עבורי ועבור המשפחה שלי. כל אחת מאיתנו צריכה להתבונן על התא המשפחתי שלה בלבד, על העזרה והתמיכה שיש מהמשפחה המורחבת, על הזוגיות שלה, על סגנון ההורות, על המוכנות של הגוף שלה, ושל הנפש שלה, להכיל עוד ילד קטן שימלא אותה.
אחרי ההריון הקצר של התאומות (שהסתיים בשבוע 24), הלידה הטראומטית, והפגייה הארוכה, הנפש שלי שוועה לתיקון. תיקון שיתן מנוח לתחושת ההחמצה. ידעתי שאני רוצה עוד ילד ורציתי שהוא יהיה קרוב בגיל לבנות כדי שלא יהיה בודד מול הכוח שלהן כתאומות. ידעתי שלעשות אותם כל כך צמודים לא יהיה פשוט אבל אחרי כל מה שעברנו ידעתי שהזוגיות שלנו יכולה לעמוד בזה, ידעתי שאני יכולה לעמוד בזה, אחרי שהפתעתי את עצמי בעוצמות שגיליתי בי עם לידת הבנות . ידעתי שהמשפחה המורחבת שלי תתמוך בנו ותעזור כשאסף לא נמצא ובואו, כמו כל דבר בחיים שלי, גם בתחום הילודה, אני פחות טובה בדחיית סיפוקים.
אני רוצה הכל, כאן ועכשיו. וכך היה.
שבועיים לפני שמלאו לבנות שנתיים נולד הבן שלי, מילא לי את הלב באהבה אינסופית והוכיח לי שוב, שיש מעט מאד מטרות שאני שמה לעצמי ולא מסוגלת להשיג.
כשאתן שואלות את עצמכן האם אתן מוכנות לעוד ילד, תשאלו את עצמכן. לא אף אחד אחר. אפשר את בן הזוג אם הוא מתעקש 🙂 אתן יודעות מה מדויק עבורכן ועבור המשפחה הקטנה שלכן.
אני זוכרת אחה”צ עם התאומות בגן שעשועים, כשהייתי בחודש שמיני עם הקטן בבטן,
קולטת שתי אמהות בגינה בוהות בי.
אז בהיתי חזרה.
“כל הכבוד לך” אחת מהן אמרה
“תודה” אני מחייכת במבוכה.
“אני חייבת לשאול אותך משהו” היא ממשיכה
ואני כבר יודעת בדיוק מה השאלה
זה (מצביעה על הכרס הענקית שלי) היה בכוונה?
כן. “זה” היה בכוונה.
לעשות ילדים צפופים זה אחלה הספק (עם תופעות לוואי כמו: ויתור מוחלט על שינה ורצפת אגן מוטלת בספק).
והייתי מודעת לכולם!
חלק אמרו שאנחנו אמיצים, וחלק אמרו שאנחנו טפשים, אבל את מי זה מעניין מה כולם חושבים. לגמרי בכוונה ובכלל לא בטעות בחרתי להכנס להריון קצת אחרי יום הולדת שנה של התאומות.
ואם גם אתן אמהות לילדים צמודים,
וגם אתן מתוחקרות על ידי זרים
הנה כמה תשובות שאני נוהגת לענות
לזרים שמטרידים אותי בשאלות חטטניות
בזמן שהילדים שלי ברקע הולכים מכות:
- עשינו את זה בשביל שהילדים יהיו חברים טובים
- עשינו את זה בשביל לסיים כמה שיותר מהר עם תקופת החיתולים
- עשינו את זה כי גם ככה אנחנו לא ישנים
- עשינו את זה בשביל הקיצבת ילדים
- עשינו את זה בשביל ההנחה בגנים
- עשינו את זה כדי להזדהות עם הדתיים
- עשינו את זה כי היה לנו משעמם בחיים
מניחה שאם תפרטו מול הזר החטטן את הסיבות הנ”ל, יש מצב שהוא יסתום את הפה או יקווה שיהפוך לז”ל.
מוזמנות לשתף את הבלוג הזה אם אתן מזדהות.
יאללה ביי, הלכתי לקשור את החצוצרות.
שלכן, קרן איתן – שבט אמהות ♥
