היי אני הדר, גננת מוסמכת בעלת תואר ראשון ושני בחינוך ובעיקר אמא מכורה לשתיים. ריי בת שנתיים ושלושה חודשים וסאן בת שלושה חודשים.
באתי כדי לספר לכן מה עברתי כשסאן נכנסה לחיינו כשאנחנו כבר בהרכב משפחתי מגובש.
בתור זו שתמיד תומכת בהורים ובעיקר בילדים כשאח חדש מגיע לעולם הייתי בטוחה שזה קטן עלי… הרי אני משננת את התורה בעל פה גם אם תעירו אותי אחרי הנקות בשתיים בלילה…
הייתי מוכנה להכל, הכנו את ריי בצורה הכי מדויקת עבורנו ואז זה קרה…
שבוע 39+2 בלידת בזק הגיחה לעולם לביאה קטנה שרצתה לצאת ועכשיו…
ההתחלה הייתה נראית חלומית ריי רק רצתה לחבק ולנשק אותה כשניפגשו בפעם הראשונה וההורמונים של כולם השתוללו… זה היה מרגש בצורה מאוד קיצונית. אבל אז היא ביקשה שאחזור איתה הבייתה ואני בדמעות מסבירה שאני והתינוקת צריכות להישאר הלילה בבית החולים… ואז זה נפל עלי…
מה עשיתי לה… אני שהייתי כל כולי שלה 100% “עוזבת” אותה לטובת תינוקת שאני לא ממש מכירה ועוד לא ממש אוהבת… התחושה הזו ליוותה אותי גם עם החזרה הבייתה ובכל החודש הראשון שלנו בהרכב החדש.
אחים זו מתנה… ככה צריך להתייחס לזה. כל מי שיש לו אח או אחות יודע שאין דבר עמוק יותר מקשר בין אחים, גם כאלו שלא מדברים על בסיס יומי. יש משהו שמחבר בין שני אנשים שנוצרו באותו הרחם וגדלו לאותה המשפחה.. אז בכל פעם שהרגשתי צביטה על כך שריי כבר לא הנסיכה היחידה בבית, שתשומת הלב לא משנה מה נעשה תצטרך להתחלק עכשיו נזכרתי שאני ואבא שלה נתנו לה את המתנה הכי גדולה שאדם יכול לקבל, אחות!
אהבה מזמנת אהבה! הלב שלי כבר מכיר מה היא אהבת ילד, כשריי נולדה הלב למד להכיל את הדבר הזה שנקרא ילד… ככול שהיא גדלה והתחילה להגיב ולתקשר הלב התרחב עוד ועוד והאהבה הפכה לטרוף… אתן בטוח יודעות על מה אני מדברת…
אז כשסאן נולדה לקח לנו כמה ימים ספורים של היכרות אבל הלב כבר ידע… ההתאהבות הייתה הרבה יותר מהירה ועוצמצית ואת כל הטוב הזה השתדלתי תמיד להקרין ליד ריי ולא בהיחבא.. לא התביישתי שאני אוהבת את סאן כפי שאני אוהבת אותה, לא פחדתי שהיא תעלב או תכעס… וכך ריי התאהבה בה עוד יותר וגילויי האהבה רק הלכו והתעצמו.
היי, אני כבר לא תינוק! ריי שעד לא מזמן הייתה התינוקת שלנו נראתה פתאום ילדה גדולה. היא באמת נתנה איזו קפיצה בסמוך ללידה, היא מדברת ומאוד עצמאית… רוצה הכל לבד (זה כבר עניין לבלוג אחר גיל שנתיים האיום) ונראה שממש מסתדרת בעולם הזה… אבל אל לנו לשכוח בתור הבוגר האחראי בכל המערכה הזו שלא משנה בן כמה הגדול שלכן הנפש שלו עדינה כשל תינוק… אל תוותרו לרגע על הזמן שלכם יחד גם אם זה רק שעה אחת אחרי שהתינוקי ישן… , רייצוק עם כל גודלה הפיזי מקווצצת את עצמה לתוך הטרמפולינה המזערית ורוצה שננדנד אותה כמו את סאן ובעצם מזכירה לנו… שהיא עוד תינוקת בעצמה. אני לגמרי זורמת איתה וזה נותן לנשמה שלה ובעיקר לשלי לנוח קצת ולהיזכר במקום המוכר והבטוח שלנו… כשהיינו רק אני והיא.
אני אראה לך מה זה… כאמא בפעם השנייה הגעתי מאוד בטוחה לטיפול בסאן, ידעתי הכל… איך מניקים, איך מרדימים, איך מחתילים, איך מקלחים… וסאן החליטה להוכיח את מקומה, אצלה זה יהיה אחרת… ההנקה הייתה יותר מאתגרת, כבר אי אפשר לעמוד בחלונות שינה באופן מוחלט כמו בילד הראשון וכו… בקיצור… נתתי לה את המושכות. נתתי לה ללמד אותי מה נכון עבורה ולא להיות זו שאמונה על הידע… היום שלושה חודשים אחרי כבר למדתי להכיר ולדעת בדיוק מה היא צריכה מתי ואיפה… אבל רק כי וויתרתי על המקום של ההורה היודע הכל וכאילו התחלתי מהתחלה… נתתי לסאן את הכוח ללמד אותי להכיר אותה… הייתי קשובה!
אני יכולה להמשיך ולכתוב עוד ועוד על כניסתו של ילד חדש לעולמנו אבל האמת שהחוויה היא כל כך עוצמצית שאני רוצה לתת לך לגלות לבד… רק תזכרי שיש לך את הכוח להכיל הכל גם ברגעי משבר שיבואו והם יבואו… תזכרי שזו לא בושה לבקש עזרה ההפך זה מראה על כך שאת קשובה לעצמך ולילדייך… ותמיד תמיד תגידי לעצמך שזו מתנה הכי גדולה שיכלת להעניק לך ולמשפחתך וככה תתייחסי לזה בהודיה ובקבלה.
אני אשמח לענות על כל שאלה, לשמוע גם על הרגעים החשוכים יותר ולתת עצה על סמך ניסיוני המקצועי והאישי.
שלכן, הדר.
חפשו אותי באינסטגרם hadarshayo@
